סוף סוף אחרי הניתוח האנדו-סקופי, ואחרי כמה ימים לא קלים, השתחררתי מהאשפוז באסותא ת"א ושבתי לביתי. עדיין יש לי לפעמים כאבים וצריבה כאשר אני מטיל מימיי, אך גם זה מתמתן ומשתפר מיום ליום. מה שהיה טוב באשפוז הזה בן שלוש היממות שהשהייה בו הכניסה אותי בבת אחת לפרופורציות. פתאום הבנתי כמה טוב היה לי כל הימים מבחינה פיזית, ואני אפילו לא ידעתי. למשל, לפני יומיים בבית החולים, הוציאו לי את הקתטר (שבעברית מכונה צנתר - והוא למעשה "צינורית המוחדרת לאיבר חלול בגוף כדי להחדיר אליו נוזלים או כדי לנקזם ממנו"). ואמרו לי שאם אטיל פעמיים שתן לתוך מיכל אוכל להשתחרר הביתה. אז הוציאו את הקתטר... אך לא עזר לי שום דבר למרות ניסיונות חוזרים ונשנים: לא בעדינות וברוגע ולא בכעס ובזעם ובלחץ. ובינתיים הזמן חולף והשלפוחית אט אט מתמלאת מחדש, ושתן אין! רק כאבים חדים פולחים את שיפולי הבטן וגם כמה טיפות דם נוטפות במקום השתן המיוחל (תודה לאל כבר קיבלתי אזהרה מקדימה גם על אפשרות כזו מהצוות). ואני רוצה לבכות וגם כעס ילדותי עולה בי ומפעפע. ואני מנסה שוב ושוב לפרנס את המיכל המרוקן לחלוטין, אבל הכל תקוע. ויודע אני - כי נאמר לי בפירוש, שכדי שיצא השתן אני צריך להיות מאוד רגוע... מאוד רגוע... כדי שלא תהיינה התכווצויות בלתי רצוניות... אך חרף העובדה שאני משתמש בכל הפטנטים שאני מכיר, שתן אין! לבסוף אין ברירה, כי כאבי הבטן מחריפים והבטן כבר נפוחה. שוב מחזירים לי את הקתטר. לא מאחל לשונאים שלי! וכל זאת למרות כל הרצון הטוב והעדינות שמגייסת האחות המיומנת. ובקתטר כמו בקתטר. שוב אני רואה במו עיניי איך השתן הארגמני קמעה זורם בניחותא בצינור השקוף אל תוך שקית האיסוף, וגם המחשבות שלי זורמות במקביל למקומות מעט פסימיים ואפילו קדורניים. אני באמת לא כל כך חזק כמו שחשבתי... ושוב מוציאים, ואני מתפלל שעכשיו יהיה בסדר ומנסה לעשות במיכל ושוב נדה... כל הריטואל הזה הקשה הזה חוזר פעמיים על עצמו ומשאירים אותי עוד יום באשפוז. למחרת אני שוב עומד כחייל נאמן על משמרתו מול האסלה הישנה של חדרי ופתאום השתן יוצא בהיסוס מה, ומלווה בכאב עז החותך בבשרי. אני רוצה להגיד לכם, שאני מעולם לא קידמתי כאב פיזי כה חזק בשמחה כה גדולה, מעולם לא חשבתי שכה אשמח כאשר בסך הכל אשתין בקשת קטנה אך בוטחת אל אסלה ישנה בבית חולים כלשהו. ואולי זכור לכם שאני בא מבית של שומרי מצוות. לכן לא פלא שבאופן טבעי מיד נזכרתי בברכת "אשר יצר" אשר נאמרת/ מדוקלמת על ידי שומרי המצוות (האמיתיים, לא המזויפים) כל בוקר במסגרת ברכות השחר וגם אחרי כל עשיית צרכים:
"ברוך אתה ה` אלוהנו מלך העולם אשר יצר את האדם בחכמה, וברא בו נקבים נקבים, חלולים חלולים. גלוי וידוע לפני כסא כבודך, שאם יפתח אחד מהם או יסתם אחד מהם, אי אפשר להתקיים ולעמוד לפניך אפילו שעה אחת: ברוך אתה ה` רופא לכל בשר ומפליא לעשות".
